בעשרת ימי תשובה יפשפש במעשיו לשוב בתשובה שלמה ממעשיו הרעים שעשה בכל ימות השנה, ואפיל אם המעשה שעשה הוא ספק אם יש בו עבירה, צריך לעשות תשובה על כך. ואדרבה, ספק עבירה צריך תשובה יותר מעבירה ודאית, כי יותר מתחרט כשיודע בעצמו שעשה עבירה, מאשר כשאינו יודע בוודאי שעשה עבירה. וישתדל כל אדם להרבות במצוות ובצדקות ובמעשים טובים בעשרת ימי תשובה, כדי להכריע את הכף לזכות.‎

 

וכבר אמרו חז"ל (קדושין מ, וכן כתב הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ג', הלכה ד): לעולם יראה אדם את עצמו כל השנה כולה, כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם כאילו חצאו זכאי וחצאו חייב. {לפיכך, אם הוא} חֲטָא חֵטְא אחד, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה, וגרם לו השחתה. {אבל, אם הוא} עשה מצווה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, וגרם לו ולהם תשועה והצלה. וטוב להרבות בימים אלו בלימוד ספרי מוסר יותר מבכל השנה, כגון בספר "שערי תשובה" לרבינו יונה, ו"הלכות תשובה" לרבינו הרמב"ם.‎

ראוי לאדם לקבל על עצמו סייגים וגדרים בעשרת ימי תשובה כפי יכולתו, כגון מי שאינו נזהר מלאכול בכל השנה פת שאפה נחתום {=אופה} גוי, יש לו להיזהר בזה בעשרת ימי תשובה.‎

אל יאמר אדם שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה, כגון זנות וגזל וגניבה. אלא, כשם שצריך אדם לשוב מאלו, כך הוא צריך לחפש בדיעות רעות שיש לו, ולשוב מן הכעס, ומן האיבה, ומן הקנאה, ומן ההיתול, ומרדיפת הממון והכבוד, ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן, מן הכל צריך לחזור בתשובה. ואלו העוונות קשים מאותם {עוונות} שיש בהם מעשה, {מפני} שבזמן שאדם נשקע באלו, קשה לו לפרוש מהם, וכן הוא אומר: "יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ, וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו, וְיָשֹׁב אֶל-ה' וִירַחֲמֵהוּ, וְאֶל-אֱלֹקֵינוּ כִּי-יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ".‎

אל יְדַמֶה אדם בעל-תשובה, שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העוונות והחטאים שעשה, ש{הרי}‎ ‏אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד, אלא ששכרו הרבה, שהרי טעם טעם החטא ופרש ממנו, וכבש יצרו. אמרו חכמים: "מקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו", כלומר - מעלתם גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, מפני שהם כובשים יצרם יותר מהם.‎

עיקר התשובה היא עזיבת החטא, דהיינו שיעזוב החוטא חטאו, ויסיר אותו ממחשבתו, ויגמור בליבו של יעשהו עוד, שנאמר: "יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ, וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו". וכן יתנחם על העבר, שנאמר: "כִּי-אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי". ויעיד עליו יודע תעלומות, שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר: "וְלֹא-נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ" וכו' (הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ב', הלכה ב'). ומכל מקום, נכון שלבד זאת יקבל בעל תשובה על עצמו תיקון לכפר חטאותיו.‎

 

{מתוך "ילקוט יוסף" סימן תרו סעיף יא: מי שחטא בעריות וחזר בתשובה, אינו חייב לקבל עליו תעניות וסיגופים, וכל זכן אם הדבר יפריע לו להתמיד בתורה ובקביעת עתים לתורה, שאין לך כפרה יותר מעסק התורה. ואף מי שחטא בעוון הוצאת שכבת זרע לבטלה, יש לו כפרה ע"י עסק התורה}‎

 

ושבעת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, הם כנגד שעת ימי השבוע. ובכל יום ויום יעשה תשובה כפי כוחו, ויכוון לכפר בזה כל מה שחטא באותה שנה כנגד אותו היום. למשל, ביום ראשון בשבת יכוון לתקן כל מה שחטא בימי ראשון בשבת שבמשך כל אותה שנה, וביום שני יכוון לתקן כל ימי שני באותה שנה, וכן על זה הדרך.‎

שנינו במסכת יומא (פה): "עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שיֵרָצֶה את חברו, שנאמר (ויקרא טז): כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ". ויש אומרים שאם לא שב מעבירות שבין אדם לחברו, אין הקב"ה מוחל לו אף על עבירות שבין אדם למקום, וכל שכן אם עבר על עבירה שבין אדם לחברו שיש בהם חלק למקום, כגון אם ביזהו בדברים, ועבר על מצוות "ואהבת לרעך כמוך" וכיוצא בזה.‎

 

ולכן אם חטא לחברו בממון, כגון שגזל ממנו, או לקח ממנו ריבית שלא כדין, וכיוצא בזה, ישיב לו תחילה את הממון שלקח ממנו שלא כדין. ואע"פ שהשיב לו, אינו נמחל לו עד שיפייסנו. וכבר אמרו חז"ל במדרש (ויקרא רבה פרשה לג סימן ג): "סאה מלאה עוונות - גזל מקטרג בראש". ולכן אדם שיש לו סיכסוך כספי עם חבו, אל יורה היתר לעצמו להחזיק בדעתו, כי אין אד רואה חובה לעצמו (שבת קיט), ו{לפיכך} ילך עם חברו אל תלמיד חכם מובהק, ויסדרו טענותיהם בפניו באמת ובתמים, ויקבלו כל אשר יורה להם החכם. ואפילו אם אין חברו תובעו, ישתדל לצאת ידי שמיים על ידיד שאלה לתלמיד חכם, וכמו שאמרו (אבות פרק א): "עשה לך רב, והסתלק מן הספק".‎

 

ואפילו אם לא הקניט את חברו אלא בדברים {=בדיבורים), צריך לפייסו. וכבר אמרו חז"ל (בבא מציעה נה): "גדולה אונאת דברים יותר מאונאת ממון, שזה בגופו וזה בממונו". וכל שכן אם הכלימו והלבין פניו ברבים, ש{הרי} אמרו חז"ל על כך (שם), שהרי הוא כשופך דמים, ועוד אמרו (שם): "נוח לו לאדם שיפיל צמו לכבשן האש, ואל ילבין פני חברו ברבים".‎

אם ביקש מחילה מחברו, ואין חברו מוכן להתפייס עימו ולמחול לו, יחזור וילך פעם שנייה ושלישית. ובכל פעם ייקח עימו שלושה אנשים, ובכל פעם ישמיע באזניו דברי ריצוי אחרים. ואם אינו מוכן להתפייס עימו אחר שלוש פעמים, אינו זקוק לו.‎

 

במה דברים {שבסעיף הקודם} אמורים? כשחטא אדם לחברו. אבל כשחטא לרבו, אפילו רבו שאינו מובהק, צריך ללכת לפייסו אפילו אלף פעמים עד שיתפייס.‎

אמרו חז"ל (יומא פז): "כל המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו". ולכן המוחל לא יהיה אכזרי מלמחול לחברו, שהרי אם אינו רוצה למחול לחברו, אף לו לא ימחלו מן השמיים, אלא ימחל בלב שלם ובנפש חפיצה. ואם כוונתו לטובת מבקש המחילה, כגון אם עושה כן כדי שייכנע לב חבירו, ואל ישוב עוד לכסלה, רשאי שלא למחול לו מייד. וכן אם מכוון לטובת עצמו, שחושש פן ירע לו אם ימחול לחברו, רשאי שלא למחול מייד. ואם הוציא עליו {חברו} שם רע, אינו חייב למחול לו. ומכל מקום, טוב למחול גם בזה.‎

מי שחטא לחברו, ומת חברו, מביא עשרה אנשים, ומעמידם ליד קברו, ואומר: "חטאתי לה' אלוקי-ישראל ולפלוני זה הקבור כאן". ואם חטא לו בממון, יחזיר הממון ליורשיו.‎

מי שחטא לחברו ורוצה להתפייס עימו, עליו ללכת תחילה לפייסו בעצמו, ולא על ידי שליח, וכן לא על ידי מכתב. ומכל מקום, הכל לפי העניין, שאם הדבר ידוע שהנעלב נוח לרצות, עדיף שילך אליו בכבודו ובעצמו לפייסו, ורק אם הוא קשה לרצות, וחושב שיותר יהיה נוח לו להפייס אם ישלח אליו אחד מידידו שירצהו תחילה, יעשה כן, ולאחר מכן יבוא אחריו וימלא את דבריו בבקשת מחילה כדת, ונסלח לו.‎

חייב אדם לבקש סליחה ומחילה בערב יום הכיפורים מאביו ומאימו על כל מה שחטא להם ופגע בכבודם. ומי שאינו עושה כן נקרא חוטא, ומזלזל בכבוד אביו ואימו, ש{הרי} אם בין אדם לחברו חייבו חז"ל לבקש מחילה קודם יום הכיפורים, כל שכן מאביו ואימו שכמעט אין אדם ניצל מחטא זה בכל יום.‎

 

ומכל מקום, אם הבן שוטה, ולא ביקש מהם מחילה, או שהיה אנוס, ימחלו לו שלא בפניו, ויאמרו בפיהם בפירוש: "הרי אנו מוחלים לבננו פלוני על כל מה שחטא לנו במשך כל ימות השנה, ולא ייענש חס ושלום בסיבתנו".‎

 

וכן הבעל והאישה ימחלו זה לזה על כל אשר חטאו האחד כלפי השנה במשך כל השנה, ודיברו בכעסם דברים אשר לא כן. וכן כל תלמיד שיש לו רב בעירו, יבקש ממנו מחילה קודם יום הכיפורים.‎

ראוי ונכון שכל אדם יאמר בערב יום הכיפורים שהוא מוחל וסולח לכל מי שחטא כנגדו בין בגופו בין בממונו, ויש נוהגים שהשליח ציבור מכריז בליל יום הכיפורים קודם "כל נדרי", ואומר: "רבותיי, תמחלו זה לזה", וכולם עונים: "מחלנו", ומנהג יפה הוא.‎

 

ואמרו חז"ל (בפרקי רבי אליעזר פרק מו), שהשטן שגיל לקטרג על ישראל בכל ימות השנה, מלמד עליהם סניגוריה ביום הכיפורים, ואומר: "ריבונו של עולם, יש לך עם אחד בארץ שהם דומים למלאכי השרת. מה מלאכי השרת נקיים, אף ישראל כן. מה מלאכי השרת שלום ביניהם, אף ישראל כן". והקב"ה שומע עדותו ומכפר עליהם.‎