בס"ד‎
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הלכות ומנהגי ערב ראש השנה‎
עפ"י מרן הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף שליט"א‎

ההלכות לקוחות מספר "אוצרות יוסף", בו מובאים לקוטים מספרי "תורת המועדים" לרב דוד יוסף שליט"א (בנו של מרן שליט"א, רבה של הר נוף וראש בית-המדרש יחוה-דעת) עפ"י הלכותיו והנהגותיו של מרן שליט"א. הערות שהוספנו מופיעות ב{סוגריים מסולסלות}.‎
 
הלכה א: קיים מנהג להתענות בערה"ש; אכילה קודם עלות השחר למתענים‎

יש נוהגים להתענות בערב ראש השנה. מי שנוהג כן, ורוצה לאכול קודם עלות השחר, {יכול לאכול לפי התנאים הבאים:} אם לא ישן בלילה כלל, מותר לו לאכול קודם עלות השחר. אבל אם ישן בלילה, נכון להחמיר שלא לאכול קודם עלות השחר, אפילו אם עשה תנאי על כך קודם שהלך לישון. ואם התענית קשה עליו ביותר, אם לא יאכל קודם עלות השחר, יעשה התרה על מנהגו להתענות בערב ראש השנה (כפי שיבואר בהלכה ב). והאשכנזים נוהגים להקל לאכול קודם עלות השחר, אפילו אם לא עשה תנאי קודם שהלך לישון.‎
 
וכל זה לענין תענית ערב ראש השנה, שאינה אלא מנהג. אבל בשאר תעניות ציבור שהן מדינא {יש לנהוג כך:} אם עשה תנאי קודם שיישן, או אם לא ישן כלל בלילה, מותר לו לאכול קודם שעלה עמוד השחר. ואם לא עשה תנאי קודם שיישן, אסור לו לאכול קודם עלות השחר, וכמבואר בשולחן ערוך סימן תקס"ד, עיין שם.‎
 
ולכל הדעות, מותר למי שנוהג להתענות בערב ראש השנה לשתות קפה או תה, אפילו עם סוכר, קודם עלת השחר בערב ראש השנה.‎
 
 
הלכה ב: מי שנהג להתענות ורוצה להפסיק חייב לעשות התרה מיוחדת‎

מי שנהג להתענות בכל שנה בערבראש השנה, ורוצה לבטל מנהגו מטעמי בריאות, רשאי לבטל מנהגו על-ידי שיעשה התרה קודם לכן. ורשאי לעשות ההתרה קודם ערב ראש השנה, ואינו חייב לעשות ההתרה ביום ערב ראש השנה דווקא. וצריך לעשות התרה מיוחדת על מנהג זה. ויאמר בפני שלושה {אנשים} שהוא מתחרט על שלא אמר בתחילה, לפני שנהג להתענות, "בלי נדר" {על המנהג שהתחיל בו}, ואז יתירו לו כהלכה. ואינו יכול לסמוך על התרת נדרים שעושים בבית הכנסת בערב ראש השנה.‎
 
וכל זה כשרוצה לבטל מנהגו לגמרי, אבל אם אינו מבטל מנהגו לגמרי, אלא {מבטל מנהגו} באותה שנה בלבד מטעמי בריאות וכדומה, אינו צריך לעשות התרה כלל.‎
 
 
הלכה ג: מתענה בערה"ש שהוזמן לאכול בסעודת מצוה רשאי לאכול‎

מי שנהג להתענות בערב ראש השנה, וארע בשנה אחת שהוזמן לאכול בסעודת מצוה של ברית-מילה וכיוצא בזה, רשאי לאכול, ואינו צריך התרה על מנהגו, וגם אינו חייב לפרוע התענית ביום אחר.‎
 
 
הלכה ד: אין לומר וידוי ונפילת-אפיים בשחרית ובמנחה בערה"ש‎

אין אומרים וידוי ונפילת-אפיים בתפילת שחרית ובתפילת מנחה בערב ראש השנה, כמו בשאר ערב יום טוב. וכן אין אומרי מזמור "יענך ה' ביום צרה" (והאשכנזים {כן} נוהגים לומר מזמור "יענך ה' ביום צרה"), ומזמור "תפילה לדוד" בתפילת שחרית בערב ראש השנה.‎
 
אבל בסליחות שאומרים באשמורת הבוקר בערב ראש השנה, אומרים וידוי ונפילת אפיים, אפילו אם הגיעו לוידוי אחר עלות השחר. ובתפילת המנחה שלפני ערב ראש השנה (דהיינו ביום כ"ח אלול) אומרים וידוי ונפילת-אפיים כרגיל.‎
 
 
הלכה ה: אין תוקעין בשופר בערה"ש‎

אין תוקעין בשופר בערב ראש השנה. והותקע שצריך לתקוע בראש השנה, ורוצה לתקוע כדי להתלמד, יעשה זאת בביתו בחדר סגור.‎
 
 
הלכה ו: מנהג ללכת לקברות צדיקים ולתת צדקה לעניים‎

יש נוהגי ללכת בערב ראש השנה לבית הקברות להשתטח ולהתפלל על קברות הצדיקים, ונותנים צדקה לעניים.‎
 
 
הלכה ז: התרת נדרים‎

נוהגים לעשות התרת נדרים בבית הכנסת בערב ראש השנה ובערב יום הכיפורים, כדי להינצל מעונש נדרים שנדר בכל ימות השנה. ודורשי רשומות דרשו על הפסוק: "לא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל" - סופי תיבות אלו"ל. ונהוגים לעשות ההתרה אחר אמירת הסליחות קודם תפילת שחרית. ויש נוהגים לעשות התרת נדרים ארבעים יום קודם ראש השנה, וארבעים יום קודם יום הכיפורים.‎
 
והדבר ברור שאין התרה זו מתירה כל נדר שנדר בכל ימות השנה, ויש הרבה נדרים שצריכים התרה מיוחדת אצל תלמיד חכם כדת.‎
 
 
הלכה ח: להסתפר לכבס ולטבול בערה"ש‎

מנהג יפה להסתפר ולכבס הבגדים בערב ראש השנה. וכן יש נוהגים לטבול במקוה טהרה בערב ראש השנה, ומנהג יפה הוא. ו{גבר} שאינו יכול לטבול במקוה טהרה, נכון שישפוך על גופו תשעה קבין מיים, (שהם כ-12.5 ליטר). ואפשר לעשות זאת גם ע"י מקלחת, {דהיינו} שיעמוד תחת הסילון של המקלחת כשהברז פתוח, עד שישער שכבר נשפכו על גופו מיים בשיעור תשעה קבין. וברור שאין הבדל בזה בין אם המים צוננים או חמים.‎